סיפורו של חפץ

מרתה הביאה פנקס חבר קופת חולים של ההסתדרות משנות השבעים ששייך היה לבעלה.

זהו פנקס קטן שהיו מדביקים עליו בולים מדי חודש.
הדבר אפשר לנו להשתמש בשירותי רפואה של הקופה.
הבול הגיע מדי חודש על תלוש השכר והודבק על הפנקס.
כל אחד שהיה צריך לבקר רופא היה חייב לעדכן את הבולים עד אותו חודש, הפקיד בקופה
בדק ואישר את שירותי הרפואה.להמשך תוכלו לקרא בבלוג של מרתה

עמלייה סיפרה על חפץ שלה: כף מכסף

הכף היה של אמי עוד לפני שנולדתי. והוא הגיע ארצה עם הורי מעירק.הכף הוא עבודת יד, והוא שימש כלי במטבח, הכלי הוא בשרי.הכף שימש כלי עזר לבישול (כגון: להפוך בשר וירקות מטוגנים במחבת).אני זוכרת עוד מהילדות שהכף היה יד ימינה של אמי באותם זמנים של שנות החמישים לא היו הרבה כלים למטבח שאפשר להשתמש בהם, על כן כל חפץ היה מאד חשוב ושמרו עליו מכל משמר. בערבית הוא נקרא: "קיפקיר".

להמשך תוכלו לקרא בבלוג של עמלייה