יום שני, 24 במאי 2010

מספרים על אישיות ציבורית או אישיות פרטית שהשפיעה עלי

אילנה סיפרה לנוי על אחיה שהיה כמו אבא למשפחה
"אחי , אחרי שגמר לימודי תיכון , הוא עבד עם אבי , עלינו ארצה , אבי כבר מבוגר , ואחרי 3 שנים בארץ נפטר , אחי התנהג כראש משפחה , 3 אחיות כבר נשואות , ונשארנו עוד 3 בנות ובן אחד שהם , צעירים ממנו , גילאי 6-16 , הוא היה בן 21 , כל כולו נתן למשפחה , הוא התגייס לצבא , ואחרי זה מיד עבד באל - על , בתור אחים והאחיות שלמדנו בבית - ספר , הוא היה המפרנס היחידי , כל משכורתו וזמנו , הגדיש למשפחה , אפילו אחר שהוא היה נשוי , היה נותן חלק ניכבד ממשכורתו למשפחה , כי הוא רצה שהאחים ילמדו , האח שנותר גמר הנדסת בניין , אני עברתי קורס תיכון - וקורס טכנאות , והאחות הצעירה תואר שני בכלכלה "... נוכל להמשיך ולקרא בבלוג של אילנה
מרתה סיפרה על אביה
"אבי תרם רבות לעיצוב אישיותי ושימש לי דוגמא אישית לאורך כל חייו.הוא היה אדם מאוד חכם בעל השכלה אוניברסיטאית מה שהיה נדיר באותם הימיםובמיוחד ליהודים בחו"ל."... נוכל להמשיך ולקרא בבבוג של מרתה
רינה בחרה לכתוב על אישיותו הציבורית של הרב שלמה גורן.
בחרתי ברב שלמה גורן ,הרב שפרץ עם הצנחנים אל הכותל במלחמת ששת הימים
מכיוון שלא מזמן חגגנו את יום ירושלים.נוכל להמשיך ולקרא בבלוג של רינה

יום שישי, 14 במאי 2010

סיפור חיים המקצוע שלי ו/או העיסוק בשעות הפנאי

היום התחלנו את השעור כהרגלנו בסיפור חיים והפעם הסיפור היה על המקצוע בו עסקתי או עיסוק מעניין בשעות הפנאי.
עמלייה בחרה לספר על התנדבותה בויצו.
"אני מעוניינת לספר על ההתנדבות של מזה 16 שנה בויצו רמת גן.עוד בתקופת עבודתי החלטתי שאני רוצה להתנדב, ואז הגעתי לויצו. והתנדבתי בשעות הפנאי.בויצו אני כותבת בעיתון של ויצו שנקרא "במת-האשה" על כל האירועים בסניף רמת-גן,הכתבות מלוות בתמונות שאני מצלמת במצלמה רגילה". להמשך תוכלו לקרא
בבלוג של עמלייה
ציפי סיפרה על מקצוע ההוראה - מקצוע לחיים.
"בחרתי לעסוק בהוראה בשל אהבתי לילדים וביחוד לגיל הרך.
בראשית דרכי בצבא למדתי מבוגרים שלא ידעו קרוא וכתוב כיון שלא התאפשר להם ללמוד באופן סדיר.
קסם לי מאוד נושא לימוד הקריאה . על כן עסקתי במשך רוב שנות עבודתי בהקנית הקריאה והחשבון בגיל הרך..."

להמשך קראו בבלוג של ציפי
מרים סיפרה על מקצוע האופנה
בעברי בצעירותי למדתי בבית ספר תיכון מקצועי למקצועות האופנה. לאחר מכן המשכתי את לימודי במכללה למקצועות האופנה עיצוב אופנה,ציור אופנה ודיגום חופשי.
עברתי את לימודי בהצלחה יתרה וקבלתי תעודה של מורה לעיצוב אופנהכמו כן נהגתי להלביש את כל משפחתי בלבוש מעשי ידי. תפרתי שמלת כלה לגיסתי ולאחר מכן שמלת כלה עבורי.
את שמלת הכלה שלי לבשו עוד שתי כלות. להמשך קראו בבלוג של מרים

אילנה סיפרה על מקצועה כשרטטת
"אחרי שסיימתי ללמוד בתיכון , הלכתי ללמוד בקורס לשרטוט טכני , בחרתי במקצוע כי אני אוהבת לצייר , אני אוהבת להתרכז בעבודה , אני לא אוהבת להיות פקידה או מזכירה , לטפל בקהל , אני אוהבת לשבת ולהתרכז בעבודה ( השרטוט ) ,
היה ביקוש רב לשרטטים , עוד לפני סיום הקורס , התחלתי לעבוד בתעשיה אווירית ,לאחר מכן עברתי , קורס לטכנאות מכונות , וזה הוסיף לי ידע , והתקדמות בעבודה , החוויה שלי הייתה לראות את העבודה הגמורה , היא כמו יצירה , כמה שנים לפני צאתי לפנסיה..." להמשך קראו בבלוג של אילנה



יום שלישי, 11 במאי 2010

תצוגת תוצרי הקשר הרב דורי בערב קהילה ביום החינוך ב"עתיד"

ביום שני התקיים בבית הספר ערב קהילה בו הוצגו תוצרי התלמידים
בנושא : גם היום אין זו אגדה, הישגי מדינת ישראל לאור חזונו של הרצל, לציון 150 שנה להולדתו .
ראש העיר ביקר בתערוכה והתפעל מן העשייה בבית הספר.
כשהגיע למקום תצוגת התוצרים ב"קשר הרב דורי" שמע הסבר מחן חסידי תלמידה בכתה ז'2 על תהליך חקר מורשת הקהילה היהודית שאותו עוברים המנחים עם הלומדים המבוגרים ועל הבלוגים שבהם מתועדים הסיפורים הנפלאים.
כמו כן כיבדה אותנו הגב' תמי גרין המנהלת הארצית של התוכנית בנוכחותה והביעה את שביעות רצונה מן העשייה.
ובהזדמנות זאת אנו רוצים להודות לה על התמיכה וההדרכה בכל עת .
התרגשות גדולה הייתה גם לשפרה לחם התלמידה הנפלאה אשר ביקרה בתערוכה ופגשה את נועה לוי המנחה שלה .


יום ראשון, 9 במאי 2010


בשעור האחרון לימדו המנחים הצעירים לערוך תמונות בעזרת תוכנת פיקאסה. התלמידות והמנחים גילו את עולם היצירה הדיגיטלי ,הפיקו תמונות קולאז'
וערכו את התמונות בסגנון עתיק של פעם.
איילת ורינה הכינו תמונה בסגנון של פעם ... (התמונה בצד שמאל)
ציפי ורוני הכינו קולאז' והנה הוא לפניכם :




העיסוק שלי מנהלת בוטיק


שפרה סיפרה לאימבר על אביה והתחום בו בחרה לעסוק ...
"בבית הורי בבירות אבא שלי עסק בבדים והיה מעצב אופנה וירשתי את זה ממנו נהלתי את הבוטיק במשך 4 שנים ברמת גן ברחוב ביאליק היו בגדים יפים ומאוד אלגנטים,הלקוחות היו מאוד מרוצים..."להמשך קראו בבלוג של שפרה

מגורים ברמת גן אז והיום

התחלתי לגור ברמת – גן - , בשנת 1977 עברתי לגור ברמת – גן מרמת הטייסים תל – אביב , גרתי ברמת גן , בחיל 39 ברחוב שקט עם בתים קטנים , והבניין שגרתי הכי גבוה בסביבה , בן שלוש קומות , אף אחד לא יכול להציץ לי לתוך הבית .
חנות ברחוב - בבנין בקומת קרקע היו שלוש חנויות , ירקן , מכולת , ומספרה .

הרעש היחידי שהינו שומעים את פריקת הסחורה של הירקן והמכולת ,
מוסד ציבורי \ בשכונה או ברחוב שלי - ברחוב החייל 12 יש טיפת חלב ובית – ספר אביגור לא רחוק משם , וגם בית – ספר עתיד שבו הבן למד , שהבן עלה לכיתה ב' , נפתח בית – ספר אביגור , שהיה יותר קרוב לבית , אך הוא נשאר בבית – ספר עתיד .

השכונה אז והיום - לא השתנתה בהרבה , חלק מהבתים הקטנים נבנו בניני קומות , וחלק הרחיבו ובנו על הגג , עד לפני שנה המכולת עוד עבדה , והיום במקום הירקן , המכולת והמספרה , יש חוגי ילדים , ללימוד אנגלית , הילדים הם מגיל שנתיים ומעלה . להמשך הסיפור תוכלו לקרא בבלוג של אילנה הללי

סיפורו של חפץ



מרתה הביאה פנקס חבר קופת חולים של ההסתדרות משנות השבעים ששייך היה לבעלה.
זהו פנקס קטן שהיו מדביקים עליו בולים מדי חודש.
הדבר אפשר לנו להשתמש בשירותי רפואה של הקופה.
הבול הגיע מדי חודש על תלוש השכר והודבק על הפנקס.
כל אחד שהיה צריך לבקר רופא היה חייב לעדכן את הבולים עד אותו חודש, הפקיד בקופה
בדק ואישר את שירותי הרפואה.להמשך תוכלו לקרא בבלוג של מרתה
עמלייה סיפרה על חפץ שלה: כף מכסף
הכף היה של אמי עוד לפני שנולדתי. והוא הגיע ארצה עם הורי מעירק.הכף הוא עבודת יד, והוא שימש כלי במטבח, הכלי הוא בשרי.הכף שימש כלי עזר לבישול (כגון: להפוך בשר וירקות מטוגנים במחבת).אני זוכרת עוד מהילדות שהכף היה יד ימינה של אמי באותם זמנים של שנות החמישים לא היו הרבה כלים למטבח שאפשר להשתמש בהם, על כן כל חפץ היה מאד חשוב ושמרו עליו מכל משמר. בערבית הוא נקרא: "קיפקיר".
להמשך תוכלו לקרא בבלוג של עמלייה

סיפורה של מרתה על המגורים ברמת גן

מרתה סיפרה לחן
את ילדותי מאז עלייתי לארץ העברתי בין בני ברק לרמת גן כשאת כל הפעילויות החברתיות ביליתי במתנ"ס של רמת עמידר שזה אומר: חוגים,סרטים ב-25 אגורות,מפגשים חברתיים כיפים. לימים, 3 שנים אחרי נישואי חזרתי לגור ברמת גן ומאז לא עזבתי. להמשך הסיפור קראו בבלוג של מרטה

מגורים ברמת גן


בשעור האחרון סיפרו הלומדים על המגורים ברמת גן .
גילה שיתפה את הדר בחוויות שעברה בשנות החמישים
"בשנת 1953 עליתי לארץ עם ילד בן שנתיים, ובהריון בחודשים המתקדמים. משדה התעופה נסענו ישר אל בית הוריי ברמת-גן.
לאחר כמה שנים קנינו מגרש ובנינו בית לעתיד ברחוב הבעל שם טוב 8 ברמת-גן. הייתה לי גינה יפיפיה שהשקעתי בה המון זמן ואהבה לצמחים ושתילים. היו לנו עצי פרי שהיינו מביאים מקיבוץ מלכיה כי גיסי היה חי שם. כל מי שראה את הגינה התפעל מיופיה....
באותו הרחוב היו לנו חנויות שהיינו מניחים את הכסף ליד הדלת של החנות, ולוקחים את הלחם וגם את החלב ולפעמים החלבן היה מחלק את החלב לבתים.
"להמשך תוכלו לקרא בבלוג של גילה והדר

יום שבת, 1 במאי 2010

בשעור ביום שישי האחרון שפרה סיפרה על פרוות השועל של אמה משנת 1920 .
הסיפור על השועל פרווה בבירות כל הנשים העשירות היה להם פרוות בבית. ולכול אירוע לכל שמחה היו שמים את זה על הכתף. לאמא שלי היה שועל אמיתי שהוא מעובד כמו שרואים ושאנחנו היינו ילדים פחדנו ממנו השועל נשאר בבירות ואני ואמא שלי עלינו לארץ ב-1949 ושאר המשפחה עלו אחרי שנתיים האחים והאחיות והאבא הביאו את השועל .

בתמונה (בצד שמאל, מאחורי הילדות) נראית אימה של שפרה עם פרוות השועל בחתונה משפחתית בבית הכנסת בבירות.























חברים יקרים שלום!

ביום שישי האחרון האזינו המנחים הצעירים לסיפורי עלייה של הלומדים, לרשימת הבלוגים שלנו נוספה הבלוג של מרטה בו היא מספרת על עלייתה מרומנייה.
סיפור עלייתה של מרטה מרומנייה

"עליתי לארץ מרומניה בשנת 1965.אחרי סירוב שלטונות רומניה לאפשר את עלייתנו לארץ (מרטה האח וההורים)בפעם השלישית צלחה עלייתנו.התחנה הראשונה לעלייה הייתה באיטליה,שם שהינו במשך חודש בעיר נפולי.אחרי חודש שאלו את הורי לאיזה מדינה הם רוצים לעלות : קנדה,ארצות הברית או ישראל.כמובן שהורי כציונים שרופים בחרו באפשרות השלישית..." להמשך הסיפור קראו בבלוג שלמרטה.
גילה רוקני סיפרה על עלייתה מאיראן

בשנת 1953 עליתי לארץ מאיראן (אז שלטון המלוכה)כשהייתי בתיכון הצטרפתי לתנועת הנוער בשם החלוץ ,דרך התנועה למדנו עברית.כך שבארץ השפה לא הייתה זרה לנו באותם הזמנים.הייתה עליה של היהודים מעיראק לאיראן בדרךלא דרך עם סכנת נפשות בדרך מדברי ללא מים ומזון (ויש כאלה שלא שרדו בתנאים שהיו להם)האחראי לבואם היה בחור צעיר ששיחד קצינים איראנים כדי להעביר אותם אל הגבול באיראן.בית אבי היה פתוח לקליטתם אחרת היו צריכים לשהות בבית הכנסת עד העברתם לבירת אירןומשם לארץ . הבית היה ברחוב הראשי והחשש היה גדול פן יתגלו. לאחר כמה ימים אנשיהסוכנות מעבירים אותם ברכבת ומשם לארץ...להמשך קראו בבלוג של גילה והדר